כשאת/ה מאזינ/ה לשיר 'Stand by Me' של ג'ון לנון, אילו רגשות, מחשבות או זיכרונות זה מעורר בך? האם יש מישהו או משהו בחייך שאת/ה מרגיש/ה ש'עומד לצדך' או שאת/ה היית רוצה שיעמוד לצדך?

השיר הזה יכול לעורר כל מיני תחושות או מחשבות, אבל כמובן שאפשר גם פשוט להאזין ולהנות מהשיר. אם מתחשק לך לשתף, אשמח לשמוע מה זה מעורר בך.

אני מזמין אתכם להקדיש רגע ולהאזין לשיר הנפלא "תתארו לכם" של שלמה ארצי. שיר שמצליח לגעת גם בדמיון וגם במציאות, מעלה שאלות ומשאיר טעם של מחשבה.

תוך כדי ההאזנה, נסו לשאול את עצמכם:
🌞 מהי השמש שלכם?
🌞 מה אתם לוקחים איתכם בכיסים לדרך?
🌞 האם השיר הזה מעורר בכם תחושת חלום ודמיון, או שהוא דווקא מדבר אל הלב ממש מתוך החיים?

אני אשמח מאוד לשמוע אתכם:
שתפו בתגובות או שלחו לי הודעה - מה המשמעות של השיר עבורכם?
אולי תופתעו לגלות איך דמיון ומציאות מתערבבים אצל כולנו בצורה קצת שונה.

מחכה לקרוא את השיתופים שלכם 🌟

כשאתה מקשיב לנגינתו של ג'ף בק, האם אתה מוצא את עצמך מזדהה עם הזרימה החופשית והרגישות שבנגינתו, או אולי עם הקצב והדיוק שבהם הוא שולט בכל צליל?
אם היית כלי נגינה בעצמך, איזה כלי היית? ואיך היית רוצה שינגנו בך – בעדינות ובקשב, או אולי בעוצמה ותשוקה?
מה התחושות והמחשבות שהנגינה מעוררת בך? האם זה מזכיר משהו מחייך או מהאופן שבו אתה מתקשר עם העולם?

אשמח לשמוע את התחושות והמחשבות שלך. שתף אותי במה שהנגינה הזו עוררה בך ואיך זה מתקשר לחייך האישיים.

בטהובן, שנאבק בדיכאון עקב אובדן שמיעתו, פגש נערה עיוורת שאמרה לו: "הייתי נותנת הכל כדי לראות את אור הירח." דבריה נגעו ללבו, והוא מצא השראה עמוקה במפגש הזה לכתוב את היצירה המפורסמת "סונטת ליל ירח," שהפכה לסמל של יופי הנובע מתוך כאב.

אילו רגשות או מחשבות מתעוררים בך כשאת/ה שומע/ת את הסונטה וקורא/ת על הסיפור שמאחוריה? האם יש חוויות אישיות שבהן הצלחת למצוא יופי או משמעות מתוך קושי? זכור/י, גם מתוך האפלה הגדולה ביותר, יכול להיוולד אור חדש ומפתיע.

ממש אשמח אם תוכל/י לשתף ?

השיר Reflection of My Life מעורר מחשבה על רגעי שינוי, זיכרונות, ותחושות שעיצבו את דרכנו עד כה.

במבט על החיים שלך:

אילו אירועים השאירו עליך חותם משמעותי?

כשאת/ה מתבונן/ת אחורה, אילו תחושות עולות בך – גאווה, חרטה, הכרת תודה?

האם ההתבוננות הזו יוצרת בך רצון לשינוי, תיקון או יצירת משהו חדש?

אולי תוכל/י לעצור לרגע ולהעניק לעצמך את הזמן לחשוב על "הרפלקציות" של חייך. איך הן משפיעות עליך היום? ואיך הן יכולות להניע אותך קדימה?

אשמח מאוד לשמוע...

השיר "מועקה" של להקת אבטיפוס מתאר תחושת כבדות נפשית וחוסר שקט פנימי, כשהדובר חווה מעין חוסר מיקוד או קושי להגדיר את מה שמטריד אותו. המילים יוצרות תמונה של בדידות, בלבול וחיפוש עצמי. זהו שיר שמזמין התבוננות פנימית ויכול לעורר הזדהות אצל רבים.

תחושת המועקה: מדובר ברגש עמום שלא ניתן לתרגם למילים או לפתור בקלות.

חיפוש אחר משמעות: השיר מתאר ניסיון להבין את התחושה ואת המקור שלה.

תחושת בדידות: מועקה היא חוויה שמרגישה לעיתים כאילו האדם חווה אותה לבד, ללא כלים לתקשור או לחלוק אותה.

האם יצא לכם לחוות תחושת מועקה או כבדות רגשית שלא הצלחתם להסביר? מה עוזר לכם להתמודד במצבים כאלה?"

אשמח לשיתוף...אם תרצו כתבו בפרטי ואשמח להשיב.

השיר "התרגעות" הוא עיבוד עברי לרומנסה ספרדית-יהודית עתיקה בשם "Mama yo no tengo visto". המנגינה הגיעה לידי הזמרת ברכה צפירה משמיעת אישה מסלוניקי בשכונת ימין משה בירושלים. צפירה ביקשה מהמשורר יהודה קרני לכתוב מילים עבריות ללחן, וכך נוצר השיר "התרגעות".

השיר מתאר כמיהה למקום שקט ושלו, עם גזוזטרה ועץ שקד, שבו סבתא שרה לנכדתה שיר ערש. המילים מבטאות רצון לברוח מהמציאות אל מקום של רוגע ופשטות.

במהלך השנים, "התרגעות" זכה לביצועים רבים, ביניהם של ברכה צפירה, הפרברים, חוה אלברשטיין ואסתר עופרים. הלחן המלודי והמילים המרגשות הפכו אותו לאחד השירים האהובים בזמר העברי. אני בחרתי בביצוע של ג'יין בורדו.

באתר זה, אני עוסק, בין היתר, במסע אל תוך עצמנו – ברגשות, בזיכרונות, ובהרהורים על מקומנו בעולם.
השיר "התרגעות" מזמין אותנו לחלום על פינה שקטה, מקום שבו אפשר לעצור, לנשום, ולהקשיב לליבנו.

אני מזמין אותך לשתף:

מהי ה"פינה השקטה" שלך?

אילו תחושות או זיכרונות מעורר בך השיר?

איך את/ה מוצא/ת רגעים של התרגעות בחיי היום-יום?

אשמח לתגובות וניתן להגיב גם בפרטי.

לחלופין ניתן רק להנות מהאזנה.

"שוב" – על חזרה הביתה ומה שנשאר מאחור

ישנם שירים שמצליחים לגעת בנפש בצורה נדירה, כזו שמעלה תחושות חבויות ומחשבות עמוקות. אחד השירים הללו הוא "שוב" של שמוליק קראוס, שהמילים שלו, פרי עטו של יעקב רוטבליט, מצליחות לתאר מצב כל כך אנושי ואוניברסלי – החזרה למקום המוכר אחרי תקופה של היעדרות, והמפגש עם מה שהשתנה בנו ובסביבתנו.

השיר מספר על החזרה הביתה, למרחב שאמור להיות בטוח ומוכר, אך החזרה הזו לעיתים מלווה בתחושות של זרות, געגוע למה שהיה, ואולי גם חרטה או כאב על מה שאיבדנו בדרך. עבור חיילים שחוזרים הביתה אחרי חודשים של שירות אינטנסיבי, התחושות הללו עשויות להיות חזקות במיוחד. העולם שמחכה להם אולי נראה דומה, אך הם עצמם השתנו – חוויות הקרב, האחריות והקשיים משאירים חותם עמוק בנפש.

המילים הפשוטות אך העוצמתיות של השיר מעבירות את התחושות הללו בצורה כל כך אנושית. הן נותנות קול לכל מי שחוזר הביתה בתחושה שונה, לכל מי שמרגיש שלעיתים הבית אינו בדיוק אותו בית שהוא עזב, ולכל מי שנאבק לשלב בין הזיכרונות למה שכאן ועכשיו.

איך זה מרגיש אצלכם?
אני מזמין אתכם להקשיב לשיר ולהקדיש רגע לעצמכם.
איך אתם מרגישים כשאתם שומעים אותו? האם אתם מצליחים להזדהות עם התחושות שהוא מעלה?
אולי גם אתם חוויתם חזרה כזו – מהעולם שבחוץ אל הבית הפנימי שלכם, שמעלה שאלות, געגועים, אולי גם כאב?

כתבו לי כאן בתגובות או פנו אליי אישית. אשמח לשמוע את הסיפור שלכם או לשוחח על התחושות שהוא מעורר. לפעמים המוזיקה היא הדרך להתחיל לדבר.

הקונצ'רטו של ארטי שאו: חיבור בין מוזיקה לזהות

כששומעים את הקונצ'רטו לקלרינט של ארטי שאו, קשה שלא להתרגש מהצליל המיוחד ומהנוכחות העוצמתית של כלי הנגינה. עבורי, אחד הרגעים המרשימים ביותר ביצירה הוא כאשר המלודיות מקבלות גוון שמזכיר מוזיקה יהודית מסורתית – מעין קריצה למורשת, גם אם לא במודע.

מוזיקה שמספרת סיפור

ארטי שאו, שנולד כארתור ג'ייקוב ארשוויץ, היה יהודי ממוצא מזרח-אירופי. למרות שבחר לא להדגיש את יהדותו במהלך הקריירה שלו, יש ביצירה רגעים שמזכירים את מסורת הקלייזמר – אותה מוזיקה יהודית עממית שמלווה קהילות יהודיות באירופה במשך מאות שנים. המנגינות, המעברים הדרמטיים, והיכולת להעביר שמחה ועצב באותו הרגע – כל אלו מזכירים את המסורת הזו.

החיבור הטיפולי למוזיקה

מוזיקה, כפי שאני רואה אותה, היא הרבה יותר מ"סתם צלילים". היא כלי שמאפשר לנו לחקור את עצמנו, לשמר את הזהות שלנו ולבטא רגשות שלא תמיד קל לתאר במילים. ביצירה כמו הקונצ'רטו של שאו, אפשר למצוא רגעים של שייכות לצד תחושת חיפוש – שני נושאים מרכזיים גם בתהליכים טיפוליים.

למה זה רלוונטי גם לך?

בדיוק כמו שאו, שמצא את דרכו הייחודית לחבר בין מסורות וחדשנות, כך גם אנחנו יכולים להשתמש במוזיקה ככלי לגשר בין העבר להווה. עבור מטופלים, האזנה ליצירות כאלה יכולה לעורר מחשבות על שורשים, על זהות ועל הדרך שבה חוויות מהעבר שלנו משפיעות עלינו בהווה.

המלצה אישית

אם עדיין לא יצא לך לשמוע את הקונצ'רטו לקלרינט של ארטי שאו, אני ממליץ בחום. נסו להאזין ולחשוב – איזה רגשות עולים בכם? האם הצלילים מזכירים לכם משהו מוכר? אולי אפילו משהו אישי? אשמח לשמוע איך המוזיקה הזו משפיעה עליכם.

פרגון שמרומם את הנפש

אני רוצה לחלוק איתכם את אחד השירים האהובים עליי, "Ella, elle l’a" של פראנס גל – שיר שמרגיש כמו חיבוק מוזיקלי.
השיר הזה הוא מחווה מרגשת מזמרת גדולה, פראנס גל, לאחת הזמרות המופלאות ביותר בהיסטוריה, אלה פיצ'גרלד. דרך המילים, פראנס גל מצליחה להאיר באור ייחודי את הכישרון, הכריזמה והקסם של אלה – פרגון טהור, שמעלה חיוך על הפנים ומשאיר חותם בלב.

שאלה למחשבה: כמה חשוב לכם לפרגן?

כשאתם שומעים את השיר, אני מזמין אתכם לעצור לרגע ולשאול:

האם גם אתם נוהגים להחמיא או לפרגן לאנשים סביבכם? מתי עשיתם את זה לאחרונה ועל אמת?

איך זה גורם לכם להרגיש?

האם אתם שמים לב כמה טוב זה עושה לא רק למי שמקבל את המחמאה, אלא גם לכם, נותני הפרגון?

פרגון הוא מתנה – מתנה למי שמקבל אותו, אבל לא פחות מכך, מתנה לעצמנו.

אני מזמין אתכם להגיב כאן באתר ולשתף וגם מאוד אשמח !

באתר זה, אני עוסק, בין היתר, במורכבות של יחסים, זוגיות, ונפש האדם – אותם נושאים שגם השיר "שני סיפורי אהבה קטנים" של החברים של נטשה מתאר בעוצמה וברגש. כמו בשיר, שבו שני סיפורים חושפים את הפערים בין חלום למציאות, בין רצון לפחד, גם בחיינו האמיתיים אנחנו פוגשים את אותם הקולות – את הכמיהה לקשר, את הפחד להיפגע, ואת השאלות שלא תמיד יש להן תשובה.

האם הסיפורים בשיר מזכירים לכם חוויות שחוויתם?
אילו זיכרונות עולים כשאתם חושבים על אהבות גדולות או קטנות שהיו חלק מחייכם?
אם הייתה לכם האפשרות, האם הייתם משנים משהו?

וכמו שהשיר מרמז – כמה הפחדים שלנו, לעיתים, מצליחים להשאיר אותנו בבדידות, גם כשאנחנו בתוך קשר? ממה אנחנו באמת מפחדים, והאם אפשר להשתחרר מהפחד הזה כדי לתת לאהבה מקום?

אני מזמין אתכם לשתף, לחשוב, ולתת מקום לרגשות ולמחשבות שלכם...אשמח ואפילו ממש!

הוספת תגובות