מה יגידו? ואיך משתחררים מזה

הרבה צעירים וצעירות (ולא רק בגיל עשרים) מוצאים את עצמם מתנהלים מתוך שאלה אחת שחוזרת שוב ושוב: מה יגידו?

זו לא סתם שאלה. לפעמים היא הופכת לחוט שמושך אותנו בחיים – בבחירות קטנות וגדולות: בלימודים, בעבודה, בזוגיות, ביחסים עם המשפחה ואפילו בהחלטות יומיומיות כמו איך להתלבש או מה לכתוב ברשתות החברתיות.

הקול הזה נשמע אחראי, בוגר, זהיר. אבל עם הזמן מגלים שהוא שואב מאיתנו משהו עמוק: את החופש לבחור מתוך עצמנו.

כשהקול הזה שולט

מי שחי כל הזמן לפי "מה יגידו" מרגיש בסוף שהוא לא חי את חייו.
הרצונות נדחקים, הזהות מיטשטשת, והקשר עם אחרים הופך מעיק – כי אנחנו לא מאפשרים גם להם חופש בחירה.

דוגמה פשוטה: אמא שבוחרת לעשות צעד חדש או שונה, והבת שלה – מתוך דאגה ל"מה יחשבו" – מנסה לעצור אותה. במקום לאפשר לה חופש, היא לוקחת עליה אחריות שלא שלה.

ההבנה המשחררת

הצעד הראשון הוא לזהות את הקול הזה. להבין שזה לא "האמת", אלא קול פנימי של פחד – פחד להיראות לא טוב, לאכזב, לא להתאים.

הצעד השני הוא להתחיל לשאול שאלה אחרת: מה נכון לי?

כשאני בוחרת מתוך מה שנכון לי – אני לא מזניחה את המשפחה, אלא מאפשרת להם להיות מי שהם. אני משחררת את עצמי מהאחריות הבלתי אפשרית לדעת מה כולם יחשבו, ומתחילה לבנות זהות משלי.

איך מתחילים בפועל?

לעצור לפני החלטה ולשאול: "מה אני רוצה באמת?

לזהות מצבים שבהם אני פועל/ת רק מתוך חשש ממה אחרים יחשבו.

לתת לאחרים חופש – למשל, לאפשר להורים לקבל החלטות בעצמם, גם אם זה לא מה שאני הייתי בוחרת.

לזכור: מותר לי לטעות, מותר לי ללמוד, ומותר לי להיות מי שאני.

לסיכום

החיים דרך "מה יגידו" נראים בטוחים – אבל הם גובים מחיר כבד.
החיים דרך "מה נכון לי" אולי מפחידים בהתחלה, אבל הם היחידים שבאמת מאפשרים לנו להיות חופשיים.

מקורות מומלצים

Brown, B. (2010). The Gifts of Imperfection. Hazelden Publishing.

Laing, R. D. (1960). The Divided Self. Penguin Books.

Rogers, . R. (1961). On Becoming a Person. Houghton Mifflin.

Young, J. E., Klosko, J. S., & Weishaar, M. E. (2003). Schema Therapy. Guilford Press.